סעיף 145 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן:"החוק"), עוסק בשאלה אילו עבודות טעונות היתר בניה. ובין מכלול העבודות מפרט הוא:

" הקמת בניין, הריסתו והקמתו בשנית- כולו או מקצתו, הוספה לבניין קיים וכל תיקון בו למעט שינוי פנימי בדירה".

סעיף 1 לחוק קובע מה מוגדר כ"בניין":

 "כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר לרבות כל חלק של המבנה המחובר לו חיבור של קבע וכן, קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים או מיועדים לגדור שטח קרקע או חלל".

כלומר, הקמת כל מבנה מכל חומר ומכל סוג כולל כל המחובר בחיבור קבע למבנה וכן כל מה שמיועד לגדור או לתחום שטח או חלל, טעונים היתר. בכלל האמור אף הריסת מבנה והקמתו בשנית, שיפוץ חלקי של אותו מבנה ותוספת לו.

אולם, יש לזכור כי חוק זה נחקק בשנת 1965 והוראותיו נכנסו לתוקף בתום תקופת המעבר.

 אם כן, מה דינם של מבנים אשר הוקמו עוד קודם תחולתו של חוק זה והאם עם כניסתו של  חוק זה לתוקף חייבים אף הם בהיתר בניה?

התשובה לשאלה זו הינה מורכבת שכן יש להבין את הרקע לתחיקתו של חוק התכנון והבניה וכן להבין את המציאות המשפטית אשר שררה בארץ קודם תחיקתו שכן, יש באמור כדי להשפיע באופן משמעותי על שאלת הצורך בהצגת היתר בניה למבנה אשר הוקם לפני כניסת החוק לתוקף.

עד כניסת החוק לתוקף שלטה פקודת בניין ערים המנדטורית בנושא והסדירה את סוגיית הבניה אם כי ההסדרה נעשתה באופן חלקי בלבד היות שכמעט ולא עסקה בבניה במרחב הכפרי.

נוכח  האמור, רואים אנו קרקעות מנהל רבות עליהם הוקמו מבנים סוכנותיים בקום המדינה ללא היתר.

בהתייחס למבנים אלו, על פי רוב, לא ננקטו כל הליכי אכיפה חרף העובדה העקרונית כי לכל מבנה דרוש היתר להקמתו.   

הבעיה עם מבנים אלו צצה כאשר מתעורר הצורך לשפץ את אותו מבנה ישן או לחילופין, מוסב השימוש בו לפעילות לא חקלאית. במקרים שכאלו, הועדה המקומית ו/או מנהל מקרקעי ישראל נוקטים בהליכים משפטיים ובכללם עולה הדרישה להרוס את אותו המבנה הישן (לאחר שעבר שיפוץ/ שינוי) שכן אין לו היתר בניה ובעיקר- אין היתר בניה לשיפוץ אשר נעשה.

 

שאלת האכיפה במקרים שכאלו הינה עדינה ודורשת הבנה מעמיקה של סוג ההליך הננקט בהתייחס למבנה האמור שכן ישנם היבטים שונים אשר יש לתת עליהם את הדעת ובכללם גודל המבנה, מיקומו, הוכחות כי מדובר במבנה אשר הוקם טרם כניסת החוק לתוקף, סוג השיפוץ אשר בוצע במבנה והיקפו, פרק הזמן אשר חלף מהעת בו בוצע השיפוץ והמבנה אוכלס, מי ביצע את השינוי במבנה ומה השימוש הנעשה בו כיום בפועל.

בחינה כוללת של ההיבטים המשפטיים ועובדות המקרה תשליך באופן ישיר על השאלה האם בכלל ניתן יהיה לנקוט בהליך פלילי על ידי הועדה או בהליך אזרחי על ידי המנהל בהתייחס למבנה האמור.

לסיכום

במקרה בו ננקט הליך משפטי כנגד מבנה אשר ידוע בוודאות שהוקם לפני חוק התכנון והבניה יש לבחון באופן מפורט מהן הטענות המשפטיות העולות והאם ניתן להעלותן בהתייחס לאותו המבנה.

העדר בדיקה מדוקדקת בנושא עלולה להוביל לתוצאות קשות בהן  יואשם אדם בהליך פלילי שלא בדין ואף עלול להיהרס המבנה האמור.

משכך, במקרה בו עוסקים אנו במבנה ישן אשר בוצע בו שינוי ובגינו ננקטו הליכים משפטיים יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מגורם המתמחה בתחום המושבים לבחינת מלוא ההיבטים הקשורים לסוגיה ובכללם עצם חוקיות ההליך והשאלה האם בכלל ניתן לפעול חוקית נגד הבניה אשר בוצעה.