סעיף 212 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן:"החוק"), מאפשר לביהמ"ש לאכוף את החוק אף בנסיבות בהן לא קיימת אפשרות למצוא את האדם אשר אחראי להקמת המבנה הלא חוקי או שלחילופין, לא ניתן לנקוט כלפיו בהליכים משפטיים מסיבות שונות.

הסעיף קובע:

"נעברה עבירה בבנין לפי פרק זה, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205, רשאי הוא לצוות כן אף ללא הרשעה, ובלבד שחלה אחת הנסיבות האלה:

(1)   אין למצוא את האדם שביצע את העבירה;

(2)   אי-אפשר או בלתי מעשי הוא למסור לו הזמנה לדין;

(3)   מי שהיה בעל הבנין בשעת ביצוע העבירה וביצע אותה איננו בעל הבנין עוד;

(4)   אין להוכיח מי ביצע את העבירה;

(5)   מי שביצע את העבירה מת או אינו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית."

 

 

תכליתו של סעיף 212 לחוק התכנון ובניה היא אפוא אכיפת דיני התכנון והבניה, במובן הרחב, במטרה לשמור על הסדר הציבורי ומניעת מטרד מן הציבור בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי.

 משכך, מאפשר סעיף זה להורות על הריסת מבנה  אף מבלי להרשיע אדם בגין בנייתו וזאת בתנאי שאילו היה נאשם אדם בגין בנייתו היה מורשע הוא וניתן היה להוציא כנגד המבנה צו בהתאם לסעיף 205 לחוק.

הריסת מבנה בהתאם לסעיף זה מהווה פגיעה קשה בזכויות יסוד ובכללן, בזכויותיו הקנייניות של אדם אשר במקרקעיו מצוי מבנה שכזה שכן, מחד, כלפי אותו אדם לא ינוהל כל הליך פלילי בגין מבנה זה שכן אין הוא אחד מאותם האנשים אשר אחראיים לביצוע העבירה אולם מאידך, בהתאם לסעיף ניתן יהיה להורות על הריסת המבנה בהליך מהיר ומבלי שלבעל המקרקעין תהיה זכות משמעותית להתנגד להריסה.

נוכח האמור נקבע בפסיקה כי במקרה בו חפצה רשות להרוס מבנה אשר הוקם שלא כדין, על הרשות לעבור מספר משוכות. ראשית, להוכיח כי אילו מוגש היה כתב אישום כנגד מי שביצע את העבודות היה מורשע הוא כאמור וניתן היה להוציא כלפיו צו בהתאם לסעיף 205 לחוק. שנית, על הרשות להוכיח כי קיים אינטרס ציבורי מובהק אשר בעטיו יש להורות על הריסת המבנה. על הרשות לגבות את טיעוניה בראיות חותכות שאם לא כן, היות שהריסה הינה סעד הפוגע בזכויות חוקתיות, לא ייעתר ביהמ"ש לבקשה להורות על מתן צו לפי סעיף 212 כדלהלן:

"הלכה פסוקה היא כי על הרשות להוכיח, לצורך מתן צו הריסה מכוח סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, שבנסיבות המקרה מתעורר עניין ציבורי חשוב בהריסת המבנה שנבנה ללא היתר ואילו למתנגד לצו תינתן הזדמנות לשטוח את השיקולים להתנגדותו. נטל הוכחה זה נקבע מתוך ההבחנה בין צו הריסה מכוח סעיף 205 שעניינו השבת המצב לקדמותו והריסת המבנה לבל ייצא חוטא נשכר, לסעיף 212 שעניינו הסכנה או המטרד הטמונים במבנה עצמו, הואיל שהוא אינו גורר בעקבות הפעלתו הרשעה פלילית. היינו, ככלל השיקול העומד לנגד בית המשפט במתן צו הריסה מכוח סעיף 212, יהיה הסכנה או המטרד הטמונים במבנה עצמו, במנותק משאלת אחריותו הפלילית של המתנגד להריסה.

לפיכך, על הרשות להוכיח כי מתקיימים התנאים המקימים סמכות להריסה ובנוסף שהריסת המבנה אכן מעוררת עניין ציבורי חשוב, ותינתן לבעל המבנה אפשרות להציג שיקולים התומכים בהתנגדותו. במידה והאינטרס הציבורי גובר על השיקולים שהוצגו על-ידי זה האחרון יינתן צו ההריסה". 

                   (עפ 8338/09 ‏ ‏ דן כדר נ' מדינת ישראל מפי כב' הש' עדנה ארבל)

 

מלבד החיסרון לכאורה הגלום במתן צו בהתאם לסעיף זה כמפורט לעיל, ישנם מקרים לא מבוטלים אשר בהם צו זה מהווה יתרון משמעותי כלפי מתיישבים. שכן, לא אחת קיימים מקרים בהם מתיישבים קנו נחלות בהן מבנים אשר הוקמו ללא היתר ואז, לא ניתן יהיה להרשיעם בגין האמור. לכל היותר,  באם מבוצע במבנה שימוש חורג ההתייחסות מצד הועדה תהייה להפסקתו  מבלי להאשים את המתיישב אף בהקמת המבנה שזהו סעיף אישום בפני עצמו וגורר הוא ענישה מחמירה יותר.

 

כמו כן, סעיף החוק המורה על הריסת מבנה משליך אף על שאלת כיסוי הוצאות ההריסה ועוד כיוצ"ב.

 

אשר על כן, בהתאם לנסיבות המקרה, יש לבחון בכל תיק את המצב העובדתי ואת ההשלכות המשפטיות הנובעות מסוג הסעיף שמכוחו מתבקש סעד ההריסה שכן, לסוג הסעיף המהווה את הבסיס להריסה השפעה משמעותית על הנאשם, על דרכי אכיפת צו ההריסה וכן אף על אופן גביית עלויות ההריסה.