פברואר 2020
עם זאת, מדובר בסנקציה חריגה שתתאפשר עם התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים (סעיף 239 (א) לחוק):
1. מדובר בעבודה אסורה שבוצעה ללא היתר או בסטייה ממנו;
2. מתקיימת אחת החלופות בסעיף (לא ניתן למצוא את מבצע העבירה, התיישנות העבירה ועוד);
3. הוכחת עניין ציבורי מיוחד.
בנוסף, ע"פ הוראות החוק, ביהמ"ש אינו חייב להורות על צו ההריסה למבנה אלא רשאי.
במקרה שארע, המדינה עתרה להריסתו של מבנה ללא הרשעה, בטענה כי מתקיימים התנאים בחוק שכן המבנה הוקם שלא כדין, עקב התיישנות אין בידה להגיש כתב אישום וכי המבנה מצוי בקרקע חקלאית מוכרזת בייעוד יער נטע אדם ועל כן מתקיים אינטרס ציבורי בהריסת המבנה.
בית המשפט מנתח את הוראות החוק ואת הפסיקה בעניין וקבע כי יש לדחות בקשת המדינה להריסת המבנה- על אף שהוקם ללא היתר.
ביהמ"ש קובע כי צו הריסה ללא הרשעה מטרתו למנוע את הסכנה שבקיומו- בניגוד לצו הריסה "רגיל" שמטרתו למנוע מהעבריין לנצל את טובת ההנאה הגלומה בו.
מתי יתקיים "אינטרס ציבורי מיוחד"?
לדוגמא, מבנה לא חוקי המוצב על מדרכה שיועדה לשמש למעבר להולכי רגל, מבנה המעכב הקמה של אולם התעמלות לפי התוכנית הקיימת וכד'.
אולם, בענייננו אין כל שימוש במבנה, והמדינה לא הצליחה להוכיח כי המבנה פוגע בצד ג' או מסוכן אלא מדובר במבנה ישן שעמד על תילו במשך שנים רבות.
בשולי ההחלטה, צוין כי המדינה הייתה צריכה לגלות כי מתנהל הליך אזרחי מקביל במסגרת תביעה שהוגשה ע"י קק"ל להריסת המבנה.
לאור אי התקיימותם של התנאים בחוק, התקבלו טיעוני המשיב ונדחתה בקשת המדינה למתן צו הריסה למבנה.
בברכה,
עו"ד גדעון בן-אור וצוות המשרד
עמ"א 67184-02-19 מדינת ישראל נ' אליעזר, ניתן ביום 14.01.20.