מאי 2019
לא אחת, לאחר ניהול הליך ולאחר פסק דין, נדרש ביצוע ואכיפה של פסק הדין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. נשאלת השאלה מה קורה במקום בו ישנם ספקות לגבי ביצוע פסק הדין, כגון במקרים של צווים להפסקת שימושים שאינם מופיעים במפורש בפסק הדין או הריסת מבנים שלא הוזכרו מפורשות בפסק הדין.
חוק ההוצאה לפועל מגדיר את תפקידם וסמכויותיהם של רשמי ההוצאה לפועל. תפקידם של רשמי ההוצאה לפועל הינו תפקיד ביצועי, והינם אחראים על הוצאה לפועל של פסקי דין. החלטותיהם וצוויהם של רשמי ההוצאה לפועל דינם, לעניין אכיפה והוצאה לפועל, כדין החלטה או צו של בית משפט.
נדגים את הסוגיה באמצעות פסק דין המורה על צו להריסת מבנה מסוים, אשר כעת מבקשים את ביצועו בהוצאה לפועל. אם המבנה נהרס- הרי שפסק הדין בוצע, אך מה הדין במקרה בו המבנה נהרס, אך מבנה חדש נבנה במקומו, או במקרה בו היה שימוש חורג שפסק ושימוש אחר בא במקומו? משכך, מתעורר ספק בנוגע לתחולת הצו על המבנה החדש או על השימוש החדש, שהרי במועד פסק הדין, לא ידע בית המשפט על קיומם. בנוגע למבנה החדש או השימוש החדש, לכאורה, אין כל החלטה, והמצב נתון לפרשנות בפני רשם ההוצאה לפועל.
החוק והפסיקה קובעים כי שעה שראש ההוצאה לפועל סבור כי פסק דין אינו ברור וטעון הבהרה, הוא רשאי להפנות את הצדדים לבית המשפט לשם קבלת ההבהרה, ולא לנסות לאכוף פסק דין שאיננו ברור או מפורש. מכיוון שהוצאה לפועל אינה ערכאה העוסקת בפרשנות פסקי דין, וחובתה היא להוציא את פסקי הדין לפועל, בין אם הם מדויקים ונכונים ובין אם הם שגויים.[1]
התוצאה של פסיקה זו היא שכשאין צווים מפורשים- אין לרשם סמכות להחליט בעניין. כאמור, סמכותם מצומצמת, ומתמקדת בביצוע פסק הדין כלשונו. על פי רוב, לא יידרשו הרשמים לדון מעבר להחלטות מפורשות, וכאשר יש מחלוקות, יופנו הצדדים לערכאה שנתנה את פסק הדין- לליבון הסוגיה.
בברכה,
עו"ד גדעון בן-אור וצוות המשרד