מדובר בנכס במרכז אלרם ברמת אביב ג'.  ע"פ ההיתר השימוש המותר הוא לאחסנה. הנאשמים טענו שתי טענות:

האחת, כי המקום אינו משמש לבית כנסת אלא לכל היותר למחסן לציוד ובו פעילות רוחנית.

השנייה,  כי יש לבטל את כתב האישום נגדם שכן האכיפה בוצעה מטעמים לא ענייניים, ובאופן מובחן כלפיהם בגין השימוש הרוחני במקום, בעוד שכנגד יתר העסקים המסחריים הפועלים במקום- לא ננקטו כל פעולות.

 

בית המשפט קובע כי אכן בוצע בנכס שימוש חורג למטרת בית כנסת.

עם זאת, החליט ביהמ"ש לקבל את טענתם האחרת של הנאשמים בדבר אכיפה בררנית מצד המאשימה. נקבע, כי בסמוך לשימוש נשוא כתב האישום, שוכנים עסקים רבים, בתי מלאכה, חנויות משרדים, מכוני יופי, סטודיו, מסחר וביגוד שאף לא כנגד אחד מהם הוגש כתב אישום על אף שהשימוש חורג אף הוא מההיתר.

בנוסף, נדחתה טענת המאשימה כי לא נאכפה העבירה בנכסים הסמוכים בשל  "פעילות משולבת"- היינו גם אחסנה וגם פעילות עסקית.

בית המשפט פוסק כדלקמן:

"לא תתכן מחלוקת כי גורם אכיפה הפוקד מקום במטרה לאכוף עבירה, איננו יכול לעצום את עיניו ולהתעלם מקיומן של עבירות דומות במקום המבוצעות לכאורה ולעין כל על ידי השכנים"..

 

לאור האמור, נקבע כי  הנאשמים הרימו את הנטל הראשוני והצביעו על אפלייה לכאורה. מנגד, התביעה לא הצליחה לשלול את הטענה כי לא חרגה מעקרון השוויון וההגינות. לפיכך, כאמור, בוטל כתב האישום כנגד הנאשמים.

 

                                                                                                                 

 

                                                                                                                        בברכה,  

 

                                                                     

 עו"ד גדעון בן-אור וצוות המשרד